מירס תקשורת בע"מ נ' דחלה

החלטה

1. הכלי של מחיקת התביעה על הסף, הוא אמצעי קיצוני הננקט רק במקרים המנויים בתקנות

100 ו- 101 לתקנות סדר הדין הזארחי, תשמ"ד-1984 ,(להלן: "התקנות") ואין העדר סמכות מקומית אחד ממקרים אלו.

גם במקרים המנויים בתקנות הנ"ל, ההלכה הפסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף, רק במקרים שבהם ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד המבוקש על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, ובבואו לשקול אפשרות זו, ינהג בית המשפט בסבירות וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ביותר. מכאן אין מקום למחוק את התביעה או לדחותה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית, ודי בהעברת התביעה לבית המשפט המוסמך.

2.המתווה לבדיקת סמכות בית המשפט נקבע בתקנות 3,4,5 לתקנות. תקנה 5 לתקנות קובעת בזו הלשון:

"היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום, לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4 ".

אם כן עלינו לבדוק אם קיים הסכם שיפוט ייחודי בין הצדדים. סעיף 19 יא, עמוד 4 לתנאים הכלליים , נרשם כדלקמן: " מוסכם בזה כי סמכות השיפוט הייחודית באשר להכסם וכל הנובע ממנו תהיה אך ורק לבית המשפט המוסמך בתל-אביב".

מסעיף זה ניתן ללמוד כי הצדדים הסכימו ביניהם על מקום שיפוטי ייחודי, ונוכח הסכמתם זו , יש מקום להיעתר לבקשה ולהורות על העברת הדיון לבית משפט השלום בתל –אביב ." שכן מקום שקיים בין הצדדים תנית שיפוטי ייחודית אין להחיל הוראות תקנה 3 לתקנות, ואין זה רלבנטי אם אחת החלופות המנויות בתקנה או רובן מתקיימות בעניינינו.

3.חרף האמור לעיל, המסקנה אליה הגעתי הינה כי אין מקום להיעתר לבקשה,כפי שאסביר להלן.

המשיב העלה טענה כי ההסכם בין הצדדים הינו חוזה אחיד ולכן תנית השיפוט אשר בתוכו הינה תניה מקפחת בהתאם לסעיף 4 (9) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1983 (להלן: "החוק" ).

סעיף 2 לחוק קובע מהו "חוזה אחיד" – "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו

מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים

במספרם או בזהותם;"

4.תנאי מקפח בחוזה אחיד?

לפי החוק בית המשפט מוסמך לבטל או לשנות תנאי בחוזה אחיד, שיש בו, בשים לב למכלול תנאי החוזה והנסיבות האחרות, משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק, העלול להביא לידי קיפוח לקוחות.

כב' הנשיא ברק קבע בפסק הדין בעניין קסטנבאום, מהו אותו "קיפוח" האמור בחוק:

" 'קיפוח' - מהו? התיבה "קיפוח" עמומה היא. היא משקפת ערך חברתי שלילי אשר תוכנו המשפטי חייב להקבע על-פי תכליתה של הנורמה המשפטית המעוגנת בתיבה זו ... נראה לי כי תכליתו של חוק החוזים האחידים - כפי שהמאטריה בו הוא עוסק מצביעה - הינה למנוע חוסר הגינות ביחס החוזי הנובעת מכך שצד אחד לחוזה הוא הקובע את תנאיו בחוזים רבים ואינו מאפשר על כן משא ומתן ראוי ומתן ביטוי לרצונו של הלקוח. עמדה על כך השופטת בן-פורת בציינה כי מבחן הקיפוח "הוא מבחן ההגינות והסבירות" (ע"א 764/76 שמעוני נ. מפעלי רכב אשדוד (מ.ל.) בע"מ, פ"ד לא(122 ,113 (3). תנאי הוא מקפח אם יש בו הגנה על אינטרס (כלכלי או אחר) של ספק מעבר לנתפס כראוי בסוג זה של התקשרות. תנאי אינו מקפח אם הוא "נועד לשמור על האינטרס הלגיטימי והסביר של הספק" (השופט בן-פורת בע"א 764/76 הנ"ל, עמ' 122). חוסר ההגינות של התנאי המקפח הוא בהגנת היתר שהוא נותן לספק לעומת הלקוח, "המצוי במצב כוח נחות" (השופט ויתקון בע"א 285/73 לגיל טרמפולין וציוד ספורט ישראל בע"מ נ. נחמיאס, פ"ד כט(78 ,63 (1)) (ע"א 294/91 - חברה קדישא גחש"א "קהילת נ' ליונל אריה, פ"ד מו(2), 464 ,עמ' 527-528).

המשיב טען כי ההסכם הוא חוזה אחיד אשר תנית השיפוט בו הינה תניה מקפחת בהתאם לקבוע בסעיף 4 (9) לחוק, ועל כן, על פי סעיף 19 לחוק יש לבטל את תנאי זה.

בחינה מדוקדקת של ההסכם מעלה כי מדובר בחוזה אחיד, המנצל את חוזקה של המבקשת

אל מול חולשת המשיב. בהסכם יש תנאים בלתי סבירים הקובעים את זכות המבקשת לבטל